תוכן שיווקי
מה יש לנו לעשות בחיים אלו, אם לא לדאוג לעצמנו ולאחרים? שמחות וצרות יבואו וילכו, לרגעים או לתקופות. במאמר קצר זה נגע דוקטור טל קנב בקצרה במספר נקודות מצומצם בהקשר של דאגה עצמית ויכולתנו לשפר את חווית חיינו בהקשר של ייחוס ופרוש.
רגשות: עד כמה אפשר לנהל אותם?
במהלך חיינו נרגיש המון ובעוצמות שונות. נרגיש את הרגשות הנעימים ומענגים מחד והלא נעימים וקשים מנשא מאידך. רובנו מפתחים דרכי התמודדות שונות, כבר בילדותנו מול הרגשות הלא נעימים, ומחפשים עוד ועוד מהנעימים. חלק מהאסטרטגיות יעילות יותר וחלקן פחות. מהטכניקות היותר אפקטיביות להשפיע על המערכת הרגשית הינן: לבדוק אפשרויות לפרושים אלטרנטיביים של הנאמר והקורה ובנוסף לייחס את הנאמר לאומר. במהלכו של טיפול נפשי נוכל ללמוד, לתרגל ולהפנים את אלו ולאחר מכן, יהיו זמינים לשרותינו בחיים עצמם.
האם אני באמת מפעיל את רגשותיי?
עד כמה רגשותיי מופעלים באופן אוטומטי מול המציאות שאני פוגש/ת? עד כמה הם בשליטתי או בכלל יכולים להיות מווסתים? כמה פעמים שמעתם או אמרתם משפטים כגון: "העליב/ה אותי", "פגע/ה בי", "זלזלו בי", ובמקרה ומנסים לקחת אחריות על החוויה: "נעלבתי", "נפגעתי" ודומים לאלו. בואו ננסה לעשות קצת סדר בנושא.
טל קנב מסביר שאנו מייצרים מציאות כמו גם מגיבים לה מדי רגע ונוצרת מציאות רגשית פנימית. מציאות רגשית זו תלויה בכמה גורמים, אחד המרכזיים שבהם הינו הפרוש שלנו לקורה סביבנו. במקרה ואדם אחר אמר לנו משהו נעים, יתכן שנחייך ונשמח לרגע ובמקרה שנאמר משהו שאינו נעים, עשויה לרדת מידת השמחה לרגע או לאורך זמן. כבוגרים יש לנו את האפשרות להבין אמירות, לעבדן, לפרשם מחדש ואף לסננן – שלא כמו בילדותנו. המערך הלוגי והרגשי נותן תוקף או התנגדות פנימית לנעשה ולנאמר באופן אוטומטי.
האם הפרוש האוטומטי משרת את מצב רוחך? מאחר ולא חלה עלינו החובה להזדהות עם כל הנאמר, רצוי להפריד את האמירה מאתנו. המראה שעל הקיר אמורה להראות את מה שניצב מולה ללא משוא פנים, אך לאנשים סביבנו, יש דעה וחוויה ואינם משקפים את המציאות בצורה אובייקטיבית. לכן הנאמר אינו בהכרח משקף אותנו אלא את התרשמותו הסובייקטיבית של האחר.
הפנמת הבנה זו, תקצץ את 'כנפי' ההיעלבויות מחד, ומאידך מכילה בתוכה גם הפחתת בעונג שמתקבל בעקבות פרגון. אם נסתכל בכנות על מחמאה מחד ועלבון מאידך, נכיר בכך, שהם משקפים את האומר יותר מאשר את המושא עליו נאמרו הדברים. אם אני יפה/נחמד/חכם בעייני האחר זה נעים לשמוע, אך מכוער/לא נחמד/טיפש אינם נעימים.
בשני המקרים יגיע המשפט לתוכנו ויבחן על סמך ניסיוננו המצטבר והבנתנו. עכשיו הגיע הזמן להפריד ביני לבין הנאמר לי. אם מתאפשר לתפוש את הנאמר כמשקף את האומר (ולא אותי)? במידה וכן, נבין אחרת את האינטראקציות הבין אישיות מפרספקטיבה חדשה. במקביל נוכל לאתגר את עצמנו עם פרושים נוספים לדברים ונקשיב באוזן חדשה לנאמר. פרושים אלטרנטיביים אשר יהיו הגיוניים לנו, יפעילו באופן שונה את המערכת הרגשית.
'ילד טוב', 'ילד רע' ומוטיבציית ההישרדות
בילדותנו יכולנו להרגיש כילדים רעים/טובים על פי מה שנאמר לנו. חלק מתהליך הלמידה והסוציאליזציה של המין האנושי, מוביל (את חלקנו) ללמד את הדור הצעיר להכיר במותר ובאסור, גם על ידי הנכחתו וקישורו לתחושת הערך העצמי. בבגרותנו מתאפשר לנו לחבר את האמירה לאומר ולא להזדהות איתה אוטומטית. כלומר: ראלי יותר להניח סימן שאלה בסוף האמירות של האחר. הרי אנו כבר עומדים על דעתנו, לא? נכון שנמצא זאת קל יותר עם הרחוקים והזרים וקצת יותר מורכב להפריד כאשר האחרים קרובים.
התייחסות התאורטית הזו, לוקחת בחשבון את אחת המוטיבציות המרכזיות בילדות: להיות אהובים ומוערכים. מאיפה מגיע רצון וצורך פנימי זה? הפסיכולוגית עדה למפרט בספרה 'האבולוציה של האהבה', מסבירה שכך אנו משפרים את סיכויי הישרדותנו הפיזית והחברתית.
לסיכום, אומר ד״ר קנב, למרות המוטיבציה המולדת – נראה שבחיים אלו, לא כולם יאהבו אותנו. יחד עם זאת ומאחר שנגזר עלינו לחיות עם עצמנו את שארית חיינו – כדאי שנדאג לרווחתנו הנפשית. שני הכלים שנדונו על קצה המזלג בכתבה זו הינם: להפריד את הנאמר מאתנו ולחברם לחוויית הזולת האומר אותם. זאת בנוסף למציאת הסבר אלטרנטיבי, ראלי, מודע ומיטיב לסיטואציה, במקום ההסבר האוטומטי שדעתנו הפיקה, במידה ואינו מקדם אותנו למקום רצוי.
