"הוא מאוד אהב כלבים, וידע שירצה לשרת כלוחם בעוקץ"

כשהוא רק בן 20 נפל מתנדב מד"א סמל ראשון נדב קודינסקי ז"ל יחד עם כלבו בפעילות מבצעית בעזה, במד"א זוכרים את הנופלים. "הוא מאוד אהב כלבים, וידע שירצה לשרת כלוחם בעוקץ". 

ארגון מגן דוד אדום זוכר את חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ובהם מאה שישים ושניים נופליו. גם השנה, במסגרת המגבלות בשל נגיף הקורונה, מכבדים במד"א את זכרם של הנופלים. מתנדבי הארגון יגיעו מחר למאה שישים ושניים קבריהם של החללים אשר עבדו או התנדבו במגן דוד אדום, וידליקו נר לזכרם. בנוסף, לכל אחת ממשפחות הנופלים יינתן נר זיכרון של מגן דוד אדום ומכתב ממנכ"ל מד"א אלי בין.

אחד הנופלים הוא נדב קודינסקי ז"ל מקרית גת, שהיה מתנדב מד"א. נדב התבלט תמיד, בכל מסגרת, בזכות שובבותו, שנינותו, יופיו וחיוכו. הוא למד בבית הספר היסודי "נביאים", והמשיך לחטיבת הביניים ולתיכון "שלאון" בעירו. נדב ניחן בכישרון מוזיקלי יוצא מן הכלל, והיה לו גם כישרון ציור בלתי רגיל.

באוגוסט 2002 התגייס נדב ליחידת "עוקץ", יחידת הכלבנים של צה"ל. חבריו מספרים כי לאורך שירותו הצבאי, נדב ידע תמיד להצחיק את כולם, לשיר, לנגן, לספר בדיחות, וכך היה מעלה את המורל, ומשכיח את הרע והקשה. לא בכדי כינו את נדב "הרוח החיה" של הפלוגה.

בכ"ד בכסלו תשס"ה (7.12.2004), נפל נדב בקרב בצפון רצועת עזה, כשהוא בן 20. זה היה בעת מבצע מורכב של סיירת "גולני" שנכנסה לאזור שכונת סג'עייה בעזה, במטרה לחשוף מנהרה. מטען במשקל 200 קילוגרם שהוטמן כשני מטרים בתוך האדמה התפוצץ, ונדב נהרג. למרות המטען העצום בגודלו וההדף הרב שנגרם מהפיצוץ, נמצאו גופותיהם של נדב ושל כלבו האהוב דיאבלו, כשהם שוכבים סמוכים זה לזה, כישנים.

סמל ראשון נדב קודינסקי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הוא הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

כשהיה בן 16 נדב כתב והלחין את השיר "שמים שחורים":

"מאחורי ענן

מסתתר כוכב קטן

מסתכל על העולם

הוא לא מבין איפה כולם.

לצדו מלאך קטן

מעשן עשן לבן

הוא שומר על העולם

ולא מבין

לאן נעלם.

 

שמים שחורים

פיה לבנה

כוכבים צורחים את שמה

עיניה דומעות, ענן שם צועק

הוא לא מבין

איך זה קורה.

מתלחשים שם מעל הרים

לאן נעלמו כל הקסמים

הם לא שומעים

הם רק בוהים".

 

"ההתנדבות של נדב במד"א, ובהמשך הרצון שלו להתגייס לשירות קרבי, הייתה מובנת מאליה מבחינתו וגם מבחינתנו כמשפחה", סיפרה רווית, אחותו של נדב, "הוא מאוד אהב כלבים, וידע שירצה לשרת כלוחם בעוקץ. בתקופה לפני שנדב נהרג, מבחינתי היה משהו אחר באוויר. אני הייתי סטודנטית, לנדב הייתה רגילה, והוא החליט לבוא אליי למעונות בירושלים. הוא רצה שנבלה יחד, ושאחפש איתו כינור כדי להתחיל ללמוד לנגן גם בכלי הזה. אימא שלנו אמרה לו שכינור זה כלי עם צליל עצוב, אבל הוא התעקש. בסוף הוא לא מצא את הכינור שהוא חיפש, אבל עד היום החוויה הזאת צרובה לי בזיכרון. בדיעבד, אני רואה את הרגילה הזאת כפרידה ממנו, שאחריה אף אחד מאיתנו לא ראה אותו יותר. לכולנו היה קשה מנשוא להתמודד עם לכתו של נדב, אבל אימא שלי לא התאוששה מאז. בשנת 2012 היא נפטרה ממחלת הסרטן, יום לפני לידתו של בני השני, שקראנו לו יאיר נדב, על שמו של אחי נדב ז"ל".

"נדב היה מתנדב נוער מוכשר, שתמיד עשה מעל ומעבר", סיפר חובש בכיר במד"א עמרם בן לולו, שעבד עם נדב, "הוא התחיל להתנדב כשהיה בכיתה י' במסגרת המחויבות האישית, אבל נשאר עוד הרבה אחר כך. נדב תמיד עשה את הדברים בשקט, ביסודיות ועל הצד הטוב ביותר, עם המון רצון לסייע לכל מי שזקוק לכך".

מנכ"ל מד"א, אלי בין: "במהלך השנים, מאז הקמתה של מדינת ישראל, לצערנו הצטרפו למשפחת השכול של מד"א חללים רבים. בין החללים, מתנדב מד"א נדב קודינסקי ז"ל, שנהרג בהיותו רק בן 20, כשהשתתף במבצע מורכב ברצועת עזה. נדב היה מתנדב במגן דוד אדום, ותרם רבות מזמנו ומיכולותיו לטובת טיפול בחולים ופצועים והצלת חיי אדם. עובדי ומתנדבי מד"א מחבקים לאורך כל השנה ובמיוחד ביום הקשה הזה את משפחתו, ואת כלל המשפחות השכולות במדינת ישראל. מי ייתן ולא נדע עוד צער".

לעמוד היזכור לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ממשפחת מד"א לחץ כאן