פרדוקס קורונה: אמון נמוך ביותר בביצועי הממשלה

נתונים מיוחדים של מחקר אורך ונתוני קורונה עדכניים שנערך באוניברסיטת חיפה מוכנות גבוהה לבצע את הנחיות הממשלה

*כ-70% מהציבור חושבים שביצועי הממשלה בהתמודדות עם וירוס קורונה לא טובים; כ-80% חושבים שניהול היציאה מהסגר לא טופל באופן יעיל; 68% חושבים שמעורבות ראש הממשלה הייתה לא מועילה – ועדיין למעלה מ-80% ימלאו את הנחיות הממשלה ויהיו מוכנים לשלם קנסות במידה ויפרו את הנחיות הממשלה. "בהחלט ייתכן כי אם מגמת העלייה בחוסר האמון תמשך, הנכונות לציית ולשתף פעולה תרד", אמרו החוקרים*

פרדוקס הקורונה בישראל:

ירידה חדה באמון ובהערכת ביצועי הממשלה בעת משבר וירוס קורונה אך מוכנות מרשימה לציית ולשתף פעולה עם מדיניותה, כך עולה ממחקר אורך בנושאי חירום בסיוע מרכז הידע לחירום ומשרד המדע. מהנתונים עולה כי בעוד מעל ל-70% מהציבור נתנו הערכה נמוכה לביצועי הממשלה בנושא המאבק בקורונה וכ-80% חשבו שניהול היציאה מהסגר לא היה יעיל, עדיין 80% ענו כי הם מוכנים לנהוג על פי הנחיות הממשלה. "הציבור הישראלי מוכן להתאמץ ולתרום אבל לא חושב שהממשלה ומדיניותה ראויים לאמון. ייתכן שבשלב זה הפחד מהנגיף גדול עדיין מהפחד מהממשלה. יכול להיות שקיים חשש שאם הציבור לא יציית המצב יהיה גרוע יותר. אולם בהחלט ייתכן כי אם מגמת העלייה בחוסר האמון תמשך, הנכונות לציית ולשתף פעולה תרד", אמרו החוקרים.

בעקבות התפרצות נגיף הקורונה וההשלכות הרבות על הציבור כתוצאה מהתפשטותו, ביקשו דיקן הפקולטה למדעי החברה פרופ' ערן ויגודה-גדות, פרופ' שלמה מזרחי וד"ר ניסים כהן מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה לבחון סוגיות של אמון, שביעות רצון, הערכת ביצועי הגופים המטפלים במשבר, כמו גם עמדות של הציבור לגבי דרכי ההתמודדות הנכונות עם המשבר, ומוכנותו לקחת חלק פעיל בהתמודדות כזאת. המחקר נערך בסיוע מרכז הידע לחירום ומשרד המדע ובו השתתפו בסוף מרץ-תחילת אפריל- 679 נשאלים, באמצע אפריל – 291 נשאלים, ובמחקר הגל השני (יולי 2020) השתתפו 813 משיבים. בכל המחקרים המדגם מייצג וכולל גם ייצוג של קבוצות מיעוט בחברה הישראלית. כל הנתונים שידווחו להלן הינם על סקלה של 1-6 כאשר 1 מייצג הערכה נמוכה מאוד ו- 6 מייצג הערכה גבוהה מאוד.

כאמור, המגמה המרכזית עליה מצביעים החוקרים היא הפער בין הירידה באמון הציבור וציונים נמוכים להתמודדות הממשלה עם משבר הקורונה, אל מול ציונים גבוהים ומוכנות גבוהה לציית לממשלה. נתונים אלו חוצים סקטורים ומאפיינים דמוגרפיים וכלכליים.

כך לדוגמא,

בשיא הגל הראשון (אפריל 2020) עמד הציון הממוצע לגבי היעילות והאפקטיביות של פעולות הממשלה אל מול המשבר על 3.3, ציון שירד על לממוצע של 2.69 כעבור כשלושה חודשים ביולי 2020. האמון במשרד הבריאות ירד מרמת אמון של 3.54 בחודש אפריל לרמה של 2.98 ביולי ואפילו האמון בשב"כ ירד מרמה ממוצעת של 4.89 באפריל לרמה ממוצעת של 4.32 ביולי.

בסך הכל, רמות האמון בממשלה ובגורמי הממשלה לאור ההתמודדות שלהם עם משבר הקורונה נמוכות מאוד בחודש יולי 2020. רק כ-26% מביעים אמון (אמון די רב, אמון רב ואמון רב מאוד; המדדים 4-6 במדד) בראש הממשלה לעומת כ-74% שמביעים אמון מועט (אמון די מועט, אמון מועט  ואמון מועט מאוד; המדדים 1-3 במדד) וכ-68% לא הסכימו עם הטענה כי המעורבות האישית של ראש הממשלה הייתה מועילה ואמינה (המדדים 1-3). כ-17.5% מביעים אמון בכנסת (מדדים 4-6) לעומת 82.5% שמביעים אמון מועט (מדדים 1-3). 36% מביעים אמון במשרד הבריאות לעומת 64% שמביעים בו אמון מועט. 

כ-73% חשו שהמענה השלטוני לא היה יעיל ומוצלח ואותו אחוז חשבו שהפתרונות שסיפקה הממשלה לא היו טובים. כ-80% חשבו שניהול היציאה מהסגר לא היה שיטתי ויעיל. 

לדברי החוקרים, ניתן היה לשער כי מדדי האמון ושביעות הרצון הנמוכים יעידו על חוסר רצון למלא אחר הוראות והנחיות הממשלה. אולם בפועל נמצא כי מוכנות זו גבוהה. כך, 83% ענו כי הם מסכימים לנהוג על פי הנחיות הממשלה (די מסכים, מסכים ומסכים מאוד; המדדים 4-6 במדד) לעומת 17% שענו כי אינם מסכימים לפעול על פי הנחיות הממשלה (די לא מסכים, לא מסכים וכלל לא מסכים; המדדים 1-3 במדד). כ-73% אמרו כי הם מסכימים לקבל כנס כספי אם לא ימלאו אחר ההנחיות (מדדים 4-6) בהשוואה ל-27% שלא הסכימו (מדדים 1-3). "היוצא מהכלל בהיבט זה הוא המוכנות להירתמות אקטיבית. כלומר, כששאלנו האם הציבור יהיה מוכן לשלם מיסים או היטלים ייעודים להתמודדות עם הקורונה, 66% מהציבור סירב לכך", אמרו החוקרים.

ומה חושב הציבור לגבי הדרכים להתמודד עם המגפה?

באופן אולי מפתיע, כשני שליש מהציבור מסכימים עם הטענה כי הטלת סגר הכרחית להתמודדות עם הקורונה – לעומת שליש שלא מסכים עם טענה זו. כ-91% מהציבור חושבים כי זוהי אחריות הממשלה לשלם למי שאיבד את פרנסתו בעקבות המגיפה. החוקרים מצביעים על חשיבות הבנת מגמות עיקריות בקרב הציבור כאמצעי הכרחי לקבלת החלטות מבוססת נתונים.